אתגר החיים בעוטף עזה
מפתחים יכולות ליצור שגרה כלשהי אבל המצב הזה הוא לא משהו שמתרגלים אליו. רואים הרבה איבוד תקווה, ייאוש כתוצאה מכך שלא רואים פתרון באופק.
מהי הדרך שמצאת כדי להתמודד עם החיים תחת ההפגזות?
לפני הרבה שנים התמזל מזלי והתחלתי לתרגל מדיטציה טרנסנדנטלית. זה הפך אותי מאדם מאד פסימי לאדם מאד אופטימי, ומכאן אפשר להקיש על הכול. אדם אופטימי מתמודד עם בעיות ומשברים בצורה שונה מאד מאדם פסימי. האופטימיות היא כלי נפלא – מאד קונסטרוקטיבי..
האם גם בלחץ של ההפגזות אתה מצליח לשמור על אופטימיות?
כן. אני מצליח לשמור על האופטימיות וגם מרגיש חוסן פנימי. היכולת הזאת שנותן התרגול של המדיטציה הטרנסנדנטלית, להתמודד עם מתחים ותופעות שליליות מהסביבה ושהשליליות הזאת לא תדבק בך, זה למעשה מציל אותנו.
האם אתה מרגיש איזושהי הגנה רגשית שנשמרת איתך גם במצבים מאתגרים?
כמובן, כמובן. השקט העמוק שאנו חווים בזמן התרגול, המצב הזה שהתודעה שלנו מתנסה בעצמה, אין לנו מתח חיצוני (באותו הזמן) או דברים שמסיחים את דעתנו. אנחנו בשקט בתוכנו – זה משהו נפלא, זה משהו מציל!
מה אתה חווה בזמן התרגול של המדיטציה הטרנסנדנטלית?
אנחנו כל הזמן שומעים על הצורך להתחבר לאני, לעצמי האישי והפרטי, להיכנס פנימה. כאן אנחנו פשוט עושים את זה באופן יומיומי. יש לנו שיטה כל כך טבעית ופשוטה. אנחנו שוהים בתוך שקט שהוא כל כך שלו, כל כך 'להיות בבית' – במקום הכי שלו ואינטימי שלך. זה נותן המון כוח.
נותן 'כיפת ברזל' אישית…שמאפשרת קיום שפוי במצב הלא שפוי הזה.
כשאנחנו מתחילים להיכנס יומיום למקום האינטימי והפנימי הזה שלנו, ומפרקים מתחים על בסיס יומי, זה נשאר איתנו יותר זמן ואנחנו מושכים אלינו לחיי היומיום את כל האיכויות היפות הללו שחווינו במדיטציה. ואפשר לראות איך אפילו האנשים הסובבים אותך – הילדים, המשפחה – יותר שלווים. כל התגובות שלך בזמן אזעקה או בזמן של מתח, יותר שקולות, יותר נכונות. נותן מין 'כיפת ברזל' אישית מעל הראש.
